איילון חב' לביטוח בע"מ נ' פרטוש

החלטה

1.בפניי בקשה למתן רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בקרית גת (כבוד השופטת נ. נצר) בת.א. 786/08 (בש"א 433/09) מיום 01.09.09, הדוחה את בקשות המבקשת לאפשר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, וכן למנות מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי על מנת להוכיח כי נכותה של המבקשת אינה בשל התאונה.

2.ביום 13.03.06, נפגעה המשיבה בתאונת דרכים ונחבלה בצד שמאל של גופה.

המל"ל קבע למשיבה נכות צמיתה של 14.5% הכוללת: 10% לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1966 (הגבלת תנועה בצוואר) ו- 5% לפי סעיף 37(8)(א) (שבר בגוף חוליה).

3.בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים וקבע, כי ועדות המל"ל הרפואיות וועדות הערר בחנו את מצבה של המשיבה טרם התאונה ושללו את האפשרות שנכותה נגרמה בשל עברה התחלואתי ומעיון מפרוטוקול הועדות עולה, כי היה בפניהם כל התיעוד הרפואי של המשיבה.

לעניין הבקשה למינוי המומחה קבע בית משפט קמא, כי "מעבר להיותה מקדימה את זמנה, עשויה להתברר כלא רלוונטית שהלוא התובעת אינה יכולה לשלול או להכחיש העולה מגליונה הרפואי וקיומן של פגיעות גוף כדוגמת אותם שינויים ניווניים ודיסקוגניים ... שאין טענה כי מקורו באירוע התאונתי, מושא הליך זה".

על קביעות אלה עותרת המבקשת לרשות ערעור.

4.המבקשת חוזרת על טענתה, כי ברצונה להראות כי המשיבה לא הייתה בקו הבריאות לפני ואחרי התאונה וקיימות ראיות לכאורה לקיומה של נכות טרם התאונה ולכן היה מקום ליתן לה להוכיח מה הוא שיעור הנכות שנגרם לאחר התאונה ושלא בגין התאונה ועד כמה גורע הוא מיכולת השתכרותה של המשיבה.

לטענת המבקשת פגיעות המשיבה אשר אירעו לאחר התאונה לא נידונו על ידי הועדה ויש בכך כדי "לעוות" את קביעת כושר השתכרותה של המשיבה.

בנוסף טענה, כי בפני ועדת המל"ל, מיום 25.12.07, לא היו תוצאות ה C.T האחרונות של המשיבה, מיום 05.03.08, בייחס לצווארה של המשיבה, ושהיה בהן כדי להשפיע על החלטת המל"ל, שכן יש בהן להוכיח על קיומה של החמרה של השינויים הניווניים והמצב הקודם של המשיבה.

על כן עתרו המבקשים להתיר להם להביא ראיות לסתור קביעת המל"ל וביקשו למנות מומחה רפואי בתחום האורטופדי.

לאור זאת, כך הטענה, יש מקום להתיר הרשות לערער ולשנות הקביעות האמורות של ביהמ"ש קמא.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה בטענה, כי אין הוכחה כי ה C.T המעודכן אינו קשור לתאונה אלא ההיפך הוא הנכון. כמו כן לטעמה לא נפל פגם משפטי או עובדתי בהחלטת הועדה ולכן אין להתיר הבאתן של ראיות לסתור את קביעתה.

6.לאחר עיון בבקשה ובתגובה, על צרופותיהן, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

לעניין חוות הדעת הרפואית אותה צרפה המבקשת - סעיף 6 ב' לחוק הפלת"ד קבע, כי משנקבעה עפ"י כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה עפ"י חוק הפלת"ד, וכי לא תותר הבאת ראיה לסתור אלא אם שוכנע ביהמ"ש שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שנרשמו.

בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נגד טיארה עבדול אחמד, פד"י מ"ה (4) 77 נפסק -

"מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה היתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי-גוף יודע עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור-כל מטרת חקיקתו של סעיף 6 ב' לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לענין נכותו של הנפגע היתה נמצאת מסוכלת (הדגשה שלי)".

ייתכנו חילוקי דעות מקצועייים בין מומחים רפואיים, אך הוראת החוק היא כי קביעת הועדה הרפואית לערעורים היא המחייבת עפ"י דין וזהו כאמור טיבה וטבעה של ועדה רפואית לערעורים.